מה שכיף מנצח
בעברי ככתבת וכתחקירנית ראיינתי מאות מרואיינים. כל אחד מהם היה מעניין בדרכו ובאופן כללי כולם העשירו את תפיסת העולם שלי, אבל רק אחד מהם אמר את המשפט שנחקק בי והשפיע עלי לטובה – אורטופד אותו ראיינתי על נעלי עקב והנזקים להן גורמות (נזקים איומים, תודה ששאלתם) סיכם את דבריו במילים: "מה שכיף מנצח". אני, כשמנמנה מצויה שרגילה להאשים את עצמה בחולשת אופי, התווכחתי ואמרתי שצריך להיות לבן אדם כוח רצון ושהוא צריך לדעת להתגבר על ה"כיף" לטובת מטרות חשובות. האורטופד היקר לא וויתר והסביר לי שבסופו של דבר אנשים מתמסרים לשינויים מרחיקי לכת רק אם "כבר לא כיף להם" – ואכן, ניסיתי לחשוב על היחס בין אנשים להרגלים המזיקים שלהם, בן אם יהיה זה עישון, שתייה או אכילה מוגזמת, וככל שחשבתי על זה הסכמתי עם הדוקטור.
מה עושה לכם כיף בחיים?
על אף כל הניסיונות שלנו להיות גיבורים, ללכת בניגוד לאינסטינקטים ולוותר על ה"כיף" בסופו של דבר נתקשה באופן יום יומי לעשות משהו שאיננו חווים כמהנה וחיובי – בשלב זה, אם יורשה לי, אעבור מהאמירה הכללית לתחום הדיאטה, לשמו התכנסנו כאן. מתי בפעם האחרונה התחלתם דיאטה? האם תהיה זו קביעה מרחיקת לכת לומר שזה היה בתקופה שבה לא היה לכם כיף במיוחד לאכול, להתלבש ולחיות בדרך שבה חייתם? אולי אתכם זה יצחיק להסתכל על החיים במונחים של "כיף" ו"לא כיף", אחרי הכל, כולנו רגילים להסתכל על עצמנו כיצורים שקולים, בוגרים וחכמים. אבל אם תתנו לעצמכם להסתכל כך על חייכם, ייתכן ותראו דברים באור חדש.
האם אפשר להפוך את תהליך הירידה במשקל למשהו כיפי?
אישית, האסימון שהפילה אצלי תפיסת ה"כיף" כגורם מניע בחיים, גרמה לי להבין שאני חייבת להפוך את דרך החיים החדשה שלי למשהו כיפי, שלא יגרום לי להרגיש מקופחת, מסכנה או סובלת. משהו שיתגמל אותי על בסיס יום יומי. אמנם, תהליך הירידה במשקל הוא תהליך מתגמל מעצם הירידה בהיקפים, המראה המשתדרג והמחמאות מהסביבה, אבל תגמולים אלו לא מגיעים בצורה יום יומית. אז איך אפשר להפוך את דרך החיים החדשה לכיף? אולי תופתעו לשמוע, אבל דווקא אוכל טעים יכול להיות המפתח.
אתם נשברים בדיאטה? אולי זה בכלל לא באשמתכם
אתם לא צריכים להיות חלשי אופי או אכלנים כפייתיים כדי שתפריט של סלט ירקות, כריכי לחם קל וגבינה רזה ישבור את רוחכם ויגרום לכם לשבור את הדיאטה במהירות. במילים אחרות, אם זה לא כיף, הפיתוי "להישבר" הולך וגדל והסיכוי לשמור על אורח חיים בריא הולך וקטן.
איפה "שומרת על השמנת" נכנסת לתמונה?
אני, ה"שומרת על השמנת" מודעת לכך שאוכל הוא אחת מהנאות החיים הגדולות של בני האדם משחר ההיסטוריה. תקראו לזה יצר טבעי, מורשת תרבותית או גרגרנות – זה לא ישנה את העובדה שאנחנו אוהבים לאכול דברים טעימים. אני אשמח לנסות ולסייע להפוך את אורח החיים שלכם (תקראו לזה דיאטה, אם אתם מתעקשים, בסדר?) ליותר טעים וכיפי. אני כאן כדי לחלוק מתכונים, מציאות (מבחינה קלורית) מהסופר והצעות שיסייעו לכם בתהליך.
מה אני יודעת?
אינני תזונאית, לא עברתי הכשרה רשמית בתחום הבישול ואינני רזונת שמהווה מודל חיקוי חטוב - אני סתם שמנמנה שאוהבת לבשל ולא פחות אוהבת לאכול. בסוף מאי 2010 הצטרפתי לשומרי משקל ומאז ירדתי 20 קילוגרמים - היד עוד נטויה והמרחק שלי ממשקל הכבוד עוד גדול. אני מקפידה לבדוק את הערך התזונתי של כל מאכל ואחד הבילויים האהובים עלי הוא שיטוט במדפי הסופר בחיפוש אחר "מציאות" קלוריות.
רשומה זו היא רשומה יוצאת דופן, בדרך כלל תיתקלו פה במתכונים שיעשו לכם חשק ללכת לסופר, טריקים שיעודדו אתכם לרוץ למטבח ובנתונים שיגרמו לכם לחשוב פעם שנייה לפני שאתם מקרימים את הפסטה שלכם בשמנת רגילה לבישול. מקווה שיהיה לכם כיף, ושעם זה - תנצחו.
